הסיפור האמיתי מאחורי חומרי האטמה של גלי אינפרא-אדום מסוג IP44
אם אי פעם עבדתם עם מחממים בגלי אינפרא-אדום שעמידים למים, אתם יודעים איזו בעיה זו מהווה. צריך להילחם כל הזמן בין הלחות לבין החום העצום שנוצר.
העובדה היא שרוב המחממים האלה לא נהרסים בגלל כשל ברכיב החימום. בדרך כלל, הבעיה נוצרת בנקודת החיבור של החוטים החשמליים לצינור הקוורץ. זו הנקודה שבה החוטים החשמליים נפגשים עם הצינור. כשהמחמם פועל בסביבה לחה או במקום שבו יש רטיבות, נקודת החיבור הזו הופכת לנקודה החלשה ביותר.
למה החומרים הזולים לא מספיקים
רבים מהמחממים הפשוטים משתמשים בסיליקון או בחומרי אטימה פשוטים. זה נראה טוב בהתחלה, אך החומרים האלה לא יכולים לעמוד בשינויים התרמיים.
חשבו על זה: המחמם נדלק, נהיה חם מאוד, ואז מתקרר. החוטים החשמליים וחומרי האטימה מתרחבים ומתכווצים בקצבים שונים. בסופו של דבר נוצרות סדקים זעירים, דרכם חודרת הלחות. כשהמים נוגעים בחוטים החשמליים החמים, נוצרת קרבן של החומרים. לאחר מכן נוצרת קצר חשמלי.
אנחנו עושים זאת בצורה אחרת – אנחנו משתמשים בפולימרים עמידים לטמפרטורות גבוהות ובחומרי אטימה מדויקים. אנחנו רוצים שהחיבור יישאר אטום, גם כשהצינור נמצא בטמפרטורות גבוהות. צריך למצוא איזון – החומרים צריכים להיות גמישים מספיק כדי להתאים לתנועות המתכת, אך גם עמידים מספיק כדי למנוע חדירת מים ואבק.
החלק הקשה: חום לעומת הגנה
אולי תחשבו “פשוט צריך לאטום את זה טוב יותר”, אך זו טעות. אם תאטמו את החיבורים יותר מדי, תיצרו סביבה שבה החום יישאר תוך כדי החיבורים. בעצם, אתם “מבשלים” את החוטים החשמליים מבפנים. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחוטים עם חומרי אטימה כמו טפלון או סיבי זכוכית עמידים לטמפרטורות גבוהות.
אך אנחנו לא יכולים לעשות את כל העבודה במקומכם. עליכם לוודא שיש מספיק מרווח בחיבורים. אם תדחסו את החוטים לתוך תיבת חיבור קטנה מדי, החום יפגע בחומרי האטימה, ללא קשר לאיכותם.
טיפ קטן: השאירו מעט מרווח בחוטים. אם תמשכו את החוטים יותר מדי, החומרי האטימה ייפגעו, והמחמם כבר לא יהיה עמיד למים.