למה אנו מכניסים את החיממים שלנו ל”חדר העינויים”
חדרי האמבטיה הם סביבה קטלנית עבור מכשירים אלקטרוניים. חשבו על זה: ברגע אחד קר מאוד, וברגע הבא – החדר מלא באדי מים. זה מחזור אכזרי. אם החיממה לא נבנתה במיוחד כדי לעמוד בתנאים האלה, החלקים הפנימיים שלה ייהרסו או יגרמו לקצר חשמלי תוך מספר חודשים.
לכן אנו מעריכים את החיממים שלנו בתנאי לחות גבוהה. אנו מנסים ל“שבור” אותם במעבדה, כדי שהם לא ייהרסו בבית של הלקוח.
המאבק נגד הלחות
רוב החיממים האלה משתמשים בצינורות זכוכית קוורץ. זכוכית קוורץ מצוינת להעברת חום, אך החלקים שבהם החשמל פוגע בזכוכית הם הנקודה החלשה שלהם.
הלחות אוהבת למצוא דרך להיכנס פנימה. כשאדי מים חודרים לחלקים האלה, נוצרת חמצון. זה כמו חלודה עבור המכשירים האלקטרוניים. זה יוצר התנגדות, ונקודת החיבור מתחממת יותר מדי – ואז הנורה נשרפת.
כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את החיממים שלנו לחדרים עם לחות גבוהה. אנו מעלים את רמת הלחות לרמה המקסימלית, כדי לראות בדיוק איפה החלקים האלה נהרסים.
בטיחות אינה דבר “נחמד”
אנו לא רק מדליקים את החיממה כדי לראות אם האור נדלק. זה לא מספיק.
אנו מקפידים מאוד על “זרם הדליפה”. בחדר לח, זו בעיה חמורה. אם הבידוד נהרס או שהחיבורים לא תקינים, החיממה נהפכת לסכנה. אנו מעדיפים שהבעיות האלה יקרו במעבדה, ולא שהלקוח יצטרך להתמודד עם סכנה בבית שלו.
הפשרה האמיתית
העניין הוא: כדי למנוע את הלחות, אנו משתמשים בחומרי בידוד איכותיים יותר.
האם זה משנה משהו? קצת. חומרים אלה יכולים לשנות במעט את דרך הפצת החום של החיממה. אולי תשימו לב שלוקח כמה שניות נוספות להרגיש את החום, בהשוואה לנורה זולה ולא מצופה.
אבל אנו מסכימים לכך. אנו מעדיפים עיכוב של שתי שניות, במקום שהחיממה תיהרס מבפנים. אנו בונים את החיממות האלה כך שיחזיקו חמש שנים, ולא חמישה חודשים.